ירושה על פי דין – מה החוק קובע?

אחד הנושאים הכי רגישים שיש, בוודאי בתוך משפחות, זה כל הנושא של ירושה. כפי שאנחנו יכולים לקרוא לא פעם בחדשות או לשמוע סיפורים מחברים ובני משפחה אחרים, מדובר בנושא שיכול בקלות רבה לקרוע משפחות לגזרים, למרות שעל פניו יש בכל הנושא של ירושה כוונה טובה.

התחום של ירושה הוא מאוד רגיש מאחר ומעורבים בו כספים, נכסים, רכוש והחלטות של אנשים שאי אפשר לשאול למה בדיוק הם התכוונו ומה בדיוק הם החליטו, שכן הם אינם בחיים עוד. שלא נדבר על זה, שהרבה פעמים עולה שאלה, האם באמת מדובר בהחלטה שהם קיבלו בלב שלם, בלי הפעלת לחץ חיצוני, או שמא גורם מסוים השפיע עליהם לקבל החלטה כזו או אחרת.

לפני שנסביר כיצד זה בדיוק עובד, חשוב להבהיר, יש מצבים שונים בכל הקשור לנושא ירושה על פי דין, החוק מאוד ברור בעניין וגם אם לא, אזי שברגע שפונים אל שופט שידון בעניין, אז באופן טבעי הוא יכול לבדוק את הנושא ולראות כיצד אפשר לפרש את החוק בצורה הטובה ביותר.

מה זה אומר ירושה על פי דין?

ברמת העיקרון יש שני רבדים לירושה. רובד אחד מתייחס למצב הקלאסי בו אנשים משאירים אחריהם צוואה. במקרה כזה, יש לקיים אותה כלשונה אלא אם הוא הוצגו התנגדויות סבירות. למשל, הצוואה נכתבה תחת לחץ, היא נכתבה ללא שיקול דעת, הצוואה לא לקחה בחשבון גורמים מסוימים שאמורים לקבל חלק מהירושה ועוד.

רובד אחר הוא המצב הרגיל, וזה מצב בו הנפטר איננו משאיר אחריו צוואה. במקרה כזה, באופן אוטומטי רכושו, כספו ונכסיו, עוברים אל בן או בת הזוג ואל הילדים שלו. כאן צריך לומר, שגם במקרה כזה אפשר להגיש התנגדויות, למשל, אם הצוואה עוברת לילדים שלו אך היא איננה מתייחסת לילד מחוץ לנישואים, אזי שהוא יכול להגיש התנגדות תוך 14 יום מפרסום הצוואה ברשומות, ואז יש צורך לבחון בעזרת מנהל עזבון האם מגיע לו חלק מהירושה. בעיקרון, גם אם ההורים לא היו בקשר איתו, אזי שעל פי חוק מגיע לו חלק.